היום בתקופת הקורונה הבישול הביתי הפך להיות אחד מן הטרנדים החמים ביותר. אחד מן המאכלים הפופולאריים ביותר הלוא הוא הפיצה ולכן המיקסר החל לעבוד שעות נוספות בתקופה הזו ורבים החלו להתפיח בצקים בתקופה הזו, הרוטב עגבניות הקנוי הפך למיושן ולא טעים ולכן רבים התחילו להכין את רוטב עגבניות משלהם. לצד הפיצה רבים אוהבים את רוטב השום הקלאסי שאנחנו מכירים וכמובן שהמון מן האנשים התחילו גם לזה למצוא תחליפים ביתיים שהם יוכלו להכין בבית.
קצת היסטוריה
הפיצה, מאכל איטלקי קלאסי שכולנו מכירים ואוהבים. הפיצה עשויה מבצק ומכוסה בשכבה של רוטב עגבניות ומעל כמובן מצטרפת הגבינה (מגרה אהה?). מאכל מסורתי שמקורו באיטליה שעם השנים עם ההגירה של איטלקים רבים למקומות שונים בעולם הפך לאחד ממאכלי המזון המהיר המוכרים ביותר והנפוצים ביותר בעולם. אם מפרשים את המילה פיצה מן המילה האיטלקית המשמעות הנה עוגה או פשטידה ומקורות עתיקים יותר (לטינית מאוחרת) מפרשים מילה זו כלחם שטוח.
קצת על מטבלים
מטבל הוא רוטב שבמקום למרוח אותו על המזון אנחנו טובלים את המזון בתוכו… המאכלים שאנחנו בוחרים להשתמש בהם במטבלים נקראים "מאכלי אצבע" וניתן למצוא ביניהם מטוגנים, ירקות, בצקים, מאכלי ים, גבינות ובשרים למיניהם. אי אפשר לספור את המגוון המטורף שיש בעולם למטבלים ובעצם כל סוג רוטב יכול לשמש כיום כמעט כמטבל או הסבה מסוימת לכך. איולי, ברביקיו, צ'ילי, מיונז, קטשופ וכן רוטב השום הם יחידים לצד מגוון אינסופי כמעט של מטבלים שלא נגמר וקיים בכל מטבח בעולם.
אז מהו רוטב שום ואיך הוא קשור לפיצה?
הפיצה הקלאסית שאנחנו מכירים הנה הפיצה עם רוטב העגבניות הקלאסי הלוא היא הפיצה מרגריטה. סוג נוסף שפחות מכירים אבל לאט לאט תופס תאוצה בשנים האחרונות הוא מבוסס על אותו הבצק כמו המרגריטה וזוהי הפיצה ביאנקה. ביאנקה באיטלקית הנה לבן, ופיצה ביאנקה היא פיצה לבנה. פיצה זו היא פיצה ללא רוטב עגבניות אלא את הרוטב מחליף רוטב פסטו או רוטב שמבוסס בעיקרו על שמנת ואף נדיר וטעים למצוא פיצות ללא רוטב בכלל אלא רק בגבינות ותוספות נהדרות במקום.
השום מהווה בסיס לרטבים רבים כגון האיולי. איולי הוא רוטב המורכב בעיקר משום ושמן זית. מקומות מסוימים בוחרים להכין את היולי גם עם חלמון ביצה ולפעמים אף חרדל ומיץ לימון. דווקא מקורו של רוטב האיולי אינו באיטליה אלא מצרפת, מחבל הארץ פרובנס ואם מתרגמים את שמו מגלים כי מדובר בשום ושמן (נשמע טוב יותר כשלא יודעים את השפה נכון?)
כפי שהבנו עד עכשיו ניתן לראות שמטבלים מהווים חלק מכל מטבח בעולם הזה. לצד ההתקדמות הקולינארית העולמית המטבלים גם הם עברו שדרוגים כל פעם וכך התחילו להצטרף למאכלים רבים. המטבלים בהתחלה היוו כסוג של צ'יט (רמאות) לפיצריות זולות שטעם הפיצה אינו היה מדהים ורצו לתת ללקוחות חווית טעם חדשה. אז מקומות רבים היו בוחרים להשתמש ברוטב השום (האיולי לדוגמא) שבסופו של דבר עלות ההכנה ומחירו בשוק הוא מאוד זול שהיה מדגיש את הטעמים ומשתלב טוב עם הטעם הזול של הפיצה ואפילו מוסיף רטיבות מסוימת ככה שההרגשה היבשה בעת שימוש בחומרי גלם זולים הייתה נעלמת.
כאשר הדבר תפס תאוצה התחלנו לראות בכל פיצרייה פתאום רטביי שום והרוטב התחיל לעבור התקדמות קולינארית גם במטבח הישראלי. מרוטב פשוט בצבע לבן החלו להמציא רטביי שום אדומים, כתומים, ורודים ובכל צבע שיכולנו לחשוב מחומרי הגלם האיכותיים ביותר בכדי לתת לאנשים ערך מוסף לרוטב. ככה בעצם מרוטב שהיה מקורו בכלל בפיצה הלבנה (ביאנקה) הפך לרוטב בוטיק ומדהים שאינו מהווה רק מטבל.
אז לסיום רק נסביר שרוטב השום אמנם בישראל הוא שם שני למטבל לצד הפיצה אבל יש לו שימושים רבים. ניתן להכניס אותו למאכלים רבים בין אם מבוססי גבינות או בשר מכיוון ששום או עולם ומלואו. הוא מהווה בסיס לרטבים רבים ורוטב השום לפיצה מהווה מוצר חובה כמעט בכל פיצרייה ובמדינת ישראל והרשת גועשת במתכונים רבים לרטבים מבוססי שום נהדרים שיכולים להתאים לכל ארוחה, תנסו את זה ובהתחייבות תהיו מרוצים.
אוהבת לכתוב על פיצה, פחמימות, ואוכל, אבל לא רק. כל הדעות הן אישיות, ואני לא ממליצה לאף אחד לבצע פעולה כלשהי על בסיס מה שכתוב פה 🙂
