כאשר ארצות הברית נפגעה לאחרונה מרעידת אדמה אדירה והרסנית שגרמה למותם של אלפים, הצלב האדום האמריקאי והצבא הגיבו כפי שהם היו עושים לכל אסון טבע. אך בניגוד לאסונות טבע אחרים, בעיה אחת איתם הם מתמודדים היא בעיה שצבא ארצות הברית צריך להתרגל אליה עד כה: כישלונה של המערכת לפצות את הקורבנות כראוי על הנזקים בעקבות אסון. בזמן רעידת האדמה, הבעיה הגיעה הביתה לשיא-משרד יחסי הציבור הבכיר של הצבא, חדר העיתונות של הצבא, סבל כל כך הרבה נזק עקב רעידת האדמה שהוא לא יכול עוד לתפקד ביעילות, והצבא היה צריך לשכור תחליף זמני. כפי שמתברר, לצוות הזמני של הצבא הייתה עבודה קשה יותר מכפי שחשבו – בזמן הגיוס, הם עדיין לא זיהו אפילו כמה קורבנות מבקשים פיצויים. אם הצבא היה מסוגל לפצות קורבנות בצורה הוגנת ויעילה, הם היו צריכים להקדים את הסיפור ולהתחיל להכין הגנה חזקה. הם שכרו עורכי דין מנוסים ומוכרים בתחום, ולאחר מכן החלו בתהליך הארוך והכואב לחקור מה הם יכולים לעשות בפועל כדי לפצות את הקורבנות ולנהל את הצפת התביעות שתביא באופן בלתי נמנע. עורכי דין אלה השקיעו שנים של מחקר והכנה על מנת לתת לצבא הגנה טובה ויציבה, אך גם כדי לוודא כי משאבי הצבא נוצלו בתבונה ונכונה כדי לשלם את הנזקים בפועל של כל קורבן תוך שהם עושים כמיטב יכולתם כדי לא לשלם יותר עבור ניהול החסר של הצבא בכספים מכפי שהיה לו בפועל.
המערכת כבר שבורה
בשנים האחרונות, מכיוון שהמערכת לפיצוי קורבנות מאסונות הטבע השונים שהצבא הצליח ליצור התקלקלה, עורכי הדין של הקורבנות התקשו למדי לתבוע את הצבא על נזקים כאשר תרומות סיוע לא הספיקו לכסות קורבנות כראוי. כאשר אסונות פוגעים, הצבא מגיב כפי שהוא היה לכל אסון טבע אחר – הוא מנסה להשיג אספקת סיוע לעיירות שנפגעו, מספק שירותי רפואה דחופה לאנשים שנפצעים או נהרגים קשה, ובמידת הצורך הוא חורג ממה שהקהילה סוכנויות הסיוע יכולות לספק מחסה, מזון ושאר צרכים בסיסיים לקורבנות. מצד שני, הכללים ברורים: כשהממשלה לא יכולה לתת הקלות נאותות לקורבנות, היא לא יכולה להיות אחראית לנזקים אלה מעבר למה שהיא יכולה להרשות לעצמה. זה היה קו ההגנה העיקרי של הצבא מפני אחריות – "איננו יכולים להרשות לעצמנו זאת; יש פשוט יותר מדי אנשים ויותר מדי נזק מהתקציב שלנו לכסות ".
כדי לשמוע מידע אודות איך עורך דין יכול לעזור בתביעות מול משרד הביטחון באפשרותך לבדוק כאן: https://www.yedlaw.com/
כמובן, ברוב המקרים של אסונות, אומדני הנזק מסתכמים במיליארדי דולרים, שאותם הצבא בהחלט יכול להוציא, במיוחד במקרים של אסונות טבע גדולים. עם זאת, לא קשה למצוא מקרים שבהם קורבנות טוענים כי אספקת סיוע באסון אינה מספקת, וכי ארגונים ממשלתיים כמו הצלב האדום לא הצליחו לעשות או לומר דבר כדי לומר להם אם ההקלה מספקת או לא. טענה זו מבוססת בדרך כלל על "מערכת מכסות" או "מערכת החזר" שבה נאמר לקורבנות שלא יקבלו פיצוי אלא אם הם "זכאים" לסיוע באסון הממשלה או הצלב האדום, ולאחר מכן לא מקבלים פיצוי אלא אם כן יכול להוכיח שהם זקוקים לזה, ואז רק אם ועדת ערר מסכימה לפצותם. התוצאה היא שלעתים קרובות קורבנות לא יכולים לקבל את הסיוע הדרוש להם, ולפעמים לא מקבלים פיצוי – זה בדיוק מה שקרה באסון לאחר הצונאמי באינדונזיה.
מצד שני, קורבנות אינם יכולים לקבל פיצוי על כשלים אחרים לכאורה מצד סוכנויות ממשלתיות. קורבנות אלה עשויים לתבוע בגין רשלנות, אך יתכן שהם יוכלו לתבוע גם בגין הפרת חוזה
אוהבת לכתוב על פיצה, פחמימות, ואוכל, אבל לא רק. כל הדעות הן אישיות, ואני לא ממליצה לאף אחד לבצע פעולה כלשהי על בסיס מה שכתוב פה 🙂
